אתר השורשים של רום גבאי
סבא אברהם אבא של אמא
סבא אברהם אבא של אמא-במשפחתו של סבי דורות רבים של קצבים . סבא נולד בשנת 1940תאריך הלידה לא ידוע אומרים בסביבות חג הפסח. סבא גדל בלוב במרכז העיר שנקראת"אל חארה אל כבירה"{פרושו המרכז הגדול} מגיל 6 עד 12 סבא למד בבית הספר איטלקי-נוצרי. בשעות הפנאי סבא היה משחק עם ערבים שלמעשה הוא ממש גדל איתם והם היו לחברים הטובים. בשלב השני סבא עבר לבית הספר צרפתי ,כי לא רצו יהודים בבית הספר האיטלקי. בגיל 13 לאחר שסבא הוכה ע"י המורה שלו הוא עזב את בית הספר ולא היה מוכן יותר להמשיך ללמוד. הוא הצטרף לאביו, שהיה איש עשיר מאוד בלוב, בעל רפתות וקצביה משגשגת סבא למד את המלאכה על הצד הטוב ביותר. הוא עזר לאביו ברפת בטיפול הפרות ולאט לאט הוכשר במלאכת השחיטה. החל מהשעות הקטנות של הבוקר סבא היה יוצא לעבודה בחריצות רבה בעודו צעיר מאוד. הוא הפך להיות ממומחה מבוקש מאוד בבתי המטבחיים של לוב כשהוא רק בן 16 . בגיל 18 לסבא היה כבר עסק עצמאי משלו-אטליז . היחודיות של סבא הייתה שהוא מכר בשר כשר ולא רק יהודים באו לקנות אלא גם מוסלמים ואיטלקים. בשנת 1966 סבא ומשפחתו עזבו את לוב וברחו לאיטליה עזבו את ביתם את העסקים וברחו בגלל בעיות שעשו ליהודים ובאיטליה גרו שנה. סבא ובני משפחתו שמרו על היהדות שלהם בלוב בסודיות בבית נהגו להתפלל ולערוך את מנהגי היהדות, כמו שמירת כשרות, מנהגי חגים, קידוש, אבל מחוץ לבית מעטים ידעו שהם יהודים. בבית הספר שהם למדו לא ידעו שהם יהודים. בסוף 1967 אחרי מלחמת ששת הימים סבא ומשפחתו עלו לישראל. עם עליתם שיכנו אותם בשכונת יוספטל בחדרה שם גרו הוריו עד מותם. שהגיעו לארץ סבא עבד בעבודות מזדמנות כגון צורף, טבח, לאחר חודש מהעליה מישהו חיפש קצב ושמע על סבי ולקח אותו לעבוד. באוקטובר 69 סבא גויס לצה"ל ושם שירת במשך 24 שנים במילואים בתפקיד תותחן. בסוף 71 לאחר שנשוי לסבתי ואב לבת ראשונה פתח אטליז משלו בגבעת אולגה. האטליז שגשג עד ליפני 8 שנים שסבי חלה במחלת הסכרת והתעוור.
סבתא יהודית אמא של אמא
שם: יהודית בוכניק.
שם משפחה הקודם: דדוש.
תאריך לידה 26.2.1949.
סבתא נולדה בלוב שבטריפולי. בהיותה בגיל שנתיים - בשנת 51
סבתה עלתה לארץ-ישראל עם שאר בני משפחתה מלבד אחיה
הבכור שעלה בשנת 48 עם "עלית הנוער"
משפחתה של סבתי התפרנסה בלוב בכבוד. לאביה היה סופר גדול
ומשגשג.
כשהחלו המאורעות הם ברחו מטריפולי והשאירו את כל רכושם שם.
סבתה עלתה לארץ באוניה הישר לארץ-ישראל כשהגיעו לארץ הורידו
אותם ב"שער העלייה " שבחיפה .
לאחר המתנה ממושכת פיזרו אותם למעברה "אגרובנק" ,שם הם גרו
באוהלים במשך שלוש שנים בתנאים קשים מאוד למחייה.
במעברה היו כיתות לימוד לילדים ,גילאים שנתיים ועד שש ריכזו בכיתה
אחת.
סבתא זוכרת בברור את הטראומה של חייה. על אף גילה צעיר ,
כשהיא סיפרה לנו הדמעות זלגו מעניה כאילו אירע הדבר לפני מספר
ימים לפרטי פרטים: כשהייתה בערך בגיל שלוש ריססו את כל ילדי
העולים מצפון אפריקה נגד גזזת, מבלי לעדכן את ההורים , העלו
אותם למשאיות ולקחו אותם לחיפה לטיפול שנמשך מספר ימים.
הם נלקחו במשאית בצפיפות רבה של ילדים {היא אומרת שהיא עדיין
זוכרת את הריח הזיעה שהיה במשאית}. הטיפול כלל הסרת שיער בשעווה חמה מהראש, את השעווה
הרותחת והנוזלת שמרחו מהסיר המבעבע על הראש בעזרת מצקת
ומרטו בבת -אחת כשעווה נקרשה.
המטפלים איימו על הילדים :"שמי שיצעק יעשו לו עוד פעם"
לאחר השעווה מרחו את הקרקפת ביוד אדום צורב ולאחר מספר ימים
של שהייה במקום החזירו אותם להורים.
לאחר שלוש שנים של מגורים באוהלים הועברו סבתא ומשפחתה
לרחוב צה"ל בחדרה. שם גרו סבא וסבתא רבא עד יום מותם.
סבתא למדה בבית הספר היסודי "תחכמוני"
בתיכון מקצועי נעמ"ת בחדרה במגמת אופנה וגזירה . משם המשיכה
סבתא לימודים בתל אביב בבית הספר "בית חנה" ובמקביל גרה "בבית
החלוצות"
בגיל 19 סבתא התחתנה לאחר הכרות קצרה מאוד עם סבא אברהם, אותו הכירה לראשונה בטיול משפחות בבניאס, לאחר שנתיים נולדה בתם הראשונה טלי מבין 5 ילדים.
במהלך השנים העבירה חוג לגזירה ותפירה ועסקה בתחום זה בהרבה עבודות מזדמנות.
החל תפירת שמלות כלה ועד להגשת תלמידות לבגרות בנושא.
כיום סבתא עוסקת בריפוי ועיסוק בבית חולים "נווה שלווה" בפרדס חנה.
